השעון המכושף פרק אחרון!!!

כתבתם סיפור מרתק או אגדה סוחפת?
בואו לשתף!
שלח תגובה
רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17244
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

השעון המכושף פרק אחרון!!!

#1

שליחה על ידי רובישה » 30 דצמבר 2019, 11:34

היי לכולם,
אחרי תקופה שבה פירסמתי פרקים,
החלטתי לכתוב את הפרק האחרון בסיפור.
תודה לכל מי שקרא ותמך
נתראה בסיפטר הבא♥


פרק כ'- קרוב אבל רחוק
במאמץ רב נכנסתי דרך החור הצר,נפלתי על האדמה וכשהישרתי את מבטי,
ראיתי משהו מדהים שלא ראיתי מעולם.
אלפי יוצרים ישנים בשלל צבעים, היו קלועים בתוך רשת גדולה וצפופה.
ממבט ראשון כולם היו דומים כל-כך עד שלא הבחנתי בינם.
אבל כשהתקרבתי אליהם גילתי שהם שונים.
קוֹנדִּי היה המום, והביט בהם כלא מאמין.
"מצאנו אותם!" הוא קרא בהתרגשות.
לפתע יצור אחד התעורר,הוא היה בצבע כחול חזק ומשהו במראה שלו נראה לי מוכר.
בן, זה באמת אתה?" הוא שאל בצרידות
קוֹנדִּי רצה לזנק לעבר הרשת אבל היצור הכחול עצר אותו "היזהר,הרשת הזו מכושפת!" הוא קרא.
קוֹנדִּי נעצר ממש ברגע האחרון,ורק והביט עליהם מרחוק.
"מה נעשה?" הוא שאל באכזבה גלויה
"מה זאת אומרת?,פשוט תשחרר אותנו!" נשמע קול חלש של בת
"קירה?!" שאל קוֹנדִּי בתמיהה.
"זה לא העניין" השיבה קירה בקצרה.
"רק אתה יכול לבטל את הכישוף,אתה היחיד שהציידים לא הצליחו לתפוס"
"אבל איך?" שאל קוֹנדִּי.
"פשוט תתרכז" אמר עוד קול שקט.
קוֹנדִּי הביט בהם ואז הביט בי,אבל נראה שהם אפילו לא שמו לב אלי.
סימנתי לו בידי וי גדול מרחוק, והנהנתי בראשי בתנועות עידוד.
"קדימה!" לחשתי לו.
קוֹנדִּי לקח נשימה עמוקה,עצם את עינו והתרכז.
ניסיתי לעשות כמותו,עצמתי את עני ודמיינתי בכל כוחי איך הרשת משתחררת,ואיך כולם חופשיים.
לפתע הרגשתי משב רוח חזק ואור עצום פרץ למערה.
"עידו,עידו" שמעתי קריאות.
פקחתי את עני ומצאתי את עצמי במכונית שלנו.
לא הבנתי איך הגעתי לשם,הרי לפני רגע הייתי במערה.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי בתדהמה.
אמא ואבא הסתכלו עלי בחיוך.
"אני רואה שישנת טוב" אמר אבא ופתח לי את דלת המכונית.
פתחתי את פי וסגרתי אותו, לא ידעתי מה להגיב, מולי עמד בית המלון באילת .
'איך זה יכול להיות?' שאלתי את עצמי ופתאום נזכרתי,יום ההולדת שלי!
"כבר היה לי יום הולדת?" שאלתי
"לא חמוד,יום ההולדת שלך מחר,בגלל זה נסענו לכאן,שכחת?" שאלה אמא
"אז הכל היה חלום?" שאלתי באכזבה.
כל-כך רציתי לדעת מה קרה עם המשפחה של קוֹנדִּי
ובכלל,פתאום ממש רציתי מישהו כזה,שיעודד אותי וידבר איתי כשאני עצוב.
בלת ברירה הלכתי בעקבות אמא ואבא לדוכן הקבלה.
ופתאום תמונה מוכרת צדה את עני,הייתה לי הרגשה שכבר ראיתי אותה.
לפתע התנערתי, זה היה כמעט כמו בחלום!
רק שהפעם התמונה הייתה מתוקנת ויפה יותר,ובמקום יער אפל,
הופיעו שלושה יצורים צבעוניים על רקע של פריחה ססגונית.
הבטתי ביצורים,ולפתע היה נדמה לי שאחד מהם קרץ לי.
חייכתי לעצמי,אין לי ספק שאת החופשה הזו לא אשכח בחיים!
-סוף טוב,הכל טוב!
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

Mori1
דרגה 15
דרגה 15
הודעות: 899
הצטרף: 15 ספטמבר 2019, 21:57
מין: נקבה

#2

שליחה על ידי Mori1 » 30 דצמבר 2019, 11:41

מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
מה אתה מסתכל פה לך ללמוד במקום להיות בטלפון/מחשב

OmerM
דרגה 10
דרגה 10
הודעות: 403
הצטרף: 29 דצמבר 2019, 20:40
מין: זכר

#3

שליחה על ידי OmerM » 30 דצמבר 2019, 11:59

מדהים! קראתי את כל הסיפור
תמשיכו לדפדף

רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17244
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#4

שליחה על ידי רובישה » 30 דצמבר 2019, 12:29

OmerM כתב:
30 דצמבר 2019, 11:59
מדהים! קראתי את כל הסיפור
איזה כיף!!!!
תודה רבה :)
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

llLeonll
דרגה 20
דרגה 20
הודעות: 1343
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 20:08
מין: זכר

#5

שליחה על ידי llLeonll » 30 דצמבר 2019, 12:47

רובישה כתב:
30 דצמבר 2019, 11:34
היי לכולם,
אחרי תקופה שבה פירסמתי פרקים,
החלטתי לכתוב את הפרק האחרון בסיפור.
תודה לכל מי שקרא ותמך
נתראה בסיפטר הבא♥


פרק כ'- קרוב אבל רחוק
במאמץ רב נכנסתי דרך החור הצר,נפלתי על האדמה וכשהישרתי את מבטי,
ראיתי משהו מדהים שלא ראיתי מעולם.
אלפי יוצרים ישנים בשלל צבעים, היו קלועים בתוך רשת גדולה וצפופה.
ממבט ראשון כולם היו דומים כל-כך עד שלא הבחנתי בינם.
אבל כשהתקרבתי אליהם גילתי שהם שונים.
קוֹנדִּי היה המום, והביט בהם כלא מאמין.
"מצאנו אותם!" הוא קרא בהתרגשות.
לפתע יצור אחד התעורר,הוא היה בצבע כחול חזק ומשהו במראה שלו נראה לי מוכר.
בן, זה באמת אתה?" הוא שאל בצרידות
קוֹנדִּי רצה לזנק לעבר הרשת אבל היצור הכחול עצר אותו "היזהר,הרשת הזו מכושפת!" הוא קרא.
קוֹנדִּי נעצר ממש ברגע האחרון,ורק והביט עליהם מרחוק.
"מה נעשה?" הוא שאל באכזבה גלויה
"מה זאת אומרת?,פשוט תשחרר אותנו!" נשמע קול חלש של בת
"קירה?!" שאל קוֹנדִּי בתמיהה.
"זה לא העניין" השיבה קירה בקצרה.
"רק אתה יכול לבטל את הכישוף,אתה היחיד שהציידים לא הצליחו לתפוס"
"אבל איך?" שאל קוֹנדִּי.
"פשוט תתרכז" אמר עוד קול שקט.
קוֹנדִּי הביט בהם ואז הביט בי,אבל נראה שהם אפילו לא שמו לב אלי.
סימנתי לו בידי וי גדול מרחוק, והנהנתי בראשי בתנועות עידוד.
"קדימה!" לחשתי לו.
קוֹנדִּי לקח נשימה עמוקה,עצם את עינו והתרכז.
ניסיתי לעשות כמותו,עצמתי את עני ודמיינתי בכל כוחי איך הרשת משתחררת,ואיך כולם חופשיים.
לפתע הרגשתי משב רוח חזק ואור עצום פרץ למערה.
"עידו,עידו" שמעתי קריאות.
פקחתי את עני ומצאתי את עצמי במכונית שלנו.
לא הבנתי איך הגעתי לשם,הרי לפני רגע הייתי במערה.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי בתדהמה.
אמא ואבא הסתכלו עלי בחיוך.
"אני רואה שישנת טוב" אמר אבא ופתח לי את דלת המכונית.
פתחתי את פי וסגרתי אותו, לא ידעתי מה להגיב, מולי עמד בית המלון באילת .
'איך זה יכול להיות?' שאלתי את עצמי ופתאום נזכרתי,יום ההולדת שלי!
"כבר היה לי יום הולדת?" שאלתי
"לא חמוד,יום ההולדת שלך מחר,בגלל זה נסענו לכאן,שכחת?" שאלה אמא
"אז הכל היה חלום?" שאלתי באכזבה.
כל-כך רציתי לדעת מה קרה עם המשפחה של קוֹנדִּי
ובכלל,פתאום ממש רציתי מישהו כזה,שיעודד אותי וידבר איתי כשאני עצוב.
בלת ברירה הלכתי בעקבות אמא ואבא לדוכן הקבלה.
ופתאום תמונה מוכרת צדה את עני,הייתה לי הרגשה שכבר ראיתי אותה.
לפתע התנערתי, זה היה כמעט כמו בחלום!
רק שהפעם התמונה הייתה מתוקנת ויפה יותר,ובמקום יער אפל,
הופיעו שלושה יצורים צבעוניים על רקע של פריחה ססגונית.
הבטתי ביצורים,ולפתע היה נדמה לי שאחד מהם קרץ לי.
חייכתי לעצמי,אין לי ספק שאת החופשה הזו לא אשכח בחיים!
-סוף טוב,הכל טוב!
מדהים
רובישה את מיוחדת ממש אהבתי


(זה היה סיפור יפה מאוד חבל שנגמר קראתי את כל הסיפור אין כמוך😍)
תמונה

ביצפר. אם לא תלך ותלמד איך תדע שזה מיותר?
פרשתי. תודה לכולם על תקופה מדהימה!
למפעל החתימות שלי לחצו כאן

רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17244
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#6

שליחה על ידי רובישה » 18 מרץ 2020, 22:44

llLeonll כתב:
30 דצמבר 2019, 12:47
רובישה כתב:
30 דצמבר 2019, 11:34
היי לכולם,
אחרי תקופה שבה פירסמתי פרקים,
החלטתי לכתוב את הפרק האחרון בסיפור.
תודה לכל מי שקרא ותמך
נתראה בסיפטר הבא♥


פרק כ'- קרוב אבל רחוק
במאמץ רב נכנסתי דרך החור הצר,נפלתי על האדמה וכשהישרתי את מבטי,
ראיתי משהו מדהים שלא ראיתי מעולם.
אלפי יוצרים ישנים בשלל צבעים, היו קלועים בתוך רשת גדולה וצפופה.
ממבט ראשון כולם היו דומים כל-כך עד שלא הבחנתי בינם.
אבל כשהתקרבתי אליהם גילתי שהם שונים.
קוֹנדִּי היה המום, והביט בהם כלא מאמין.
"מצאנו אותם!" הוא קרא בהתרגשות.
לפתע יצור אחד התעורר,הוא היה בצבע כחול חזק ומשהו במראה שלו נראה לי מוכר.
בן, זה באמת אתה?" הוא שאל בצרידות
קוֹנדִּי רצה לזנק לעבר הרשת אבל היצור הכחול עצר אותו "היזהר,הרשת הזו מכושפת!" הוא קרא.
קוֹנדִּי נעצר ממש ברגע האחרון,ורק והביט עליהם מרחוק.
"מה נעשה?" הוא שאל באכזבה גלויה
"מה זאת אומרת?,פשוט תשחרר אותנו!" נשמע קול חלש של בת
"קירה?!" שאל קוֹנדִּי בתמיהה.
"זה לא העניין" השיבה קירה בקצרה.
"רק אתה יכול לבטל את הכישוף,אתה היחיד שהציידים לא הצליחו לתפוס"
"אבל איך?" שאל קוֹנדִּי.
"פשוט תתרכז" אמר עוד קול שקט.
קוֹנדִּי הביט בהם ואז הביט בי,אבל נראה שהם אפילו לא שמו לב אלי.
סימנתי לו בידי וי גדול מרחוק, והנהנתי בראשי בתנועות עידוד.
"קדימה!" לחשתי לו.
קוֹנדִּי לקח נשימה עמוקה,עצם את עינו והתרכז.
ניסיתי לעשות כמותו,עצמתי את עני ודמיינתי בכל כוחי איך הרשת משתחררת,ואיך כולם חופשיים.
לפתע הרגשתי משב רוח חזק ואור עצום פרץ למערה.
"עידו,עידו" שמעתי קריאות.
פקחתי את עני ומצאתי את עצמי במכונית שלנו.
לא הבנתי איך הגעתי לשם,הרי לפני רגע הייתי במערה.
"מה אני עושה כאן?" שאלתי בתדהמה.
אמא ואבא הסתכלו עלי בחיוך.
"אני רואה שישנת טוב" אמר אבא ופתח לי את דלת המכונית.
פתחתי את פי וסגרתי אותו, לא ידעתי מה להגיב, מולי עמד בית המלון באילת .
'איך זה יכול להיות?' שאלתי את עצמי ופתאום נזכרתי,יום ההולדת שלי!
"כבר היה לי יום הולדת?" שאלתי
"לא חמוד,יום ההולדת שלך מחר,בגלל זה נסענו לכאן,שכחת?" שאלה אמא
"אז הכל היה חלום?" שאלתי באכזבה.
כל-כך רציתי לדעת מה קרה עם המשפחה של קוֹנדִּי
ובכלל,פתאום ממש רציתי מישהו כזה,שיעודד אותי וידבר איתי כשאני עצוב.
בלת ברירה הלכתי בעקבות אמא ואבא לדוכן הקבלה.
ופתאום תמונה מוכרת צדה את עני,הייתה לי הרגשה שכבר ראיתי אותה.
לפתע התנערתי, זה היה כמעט כמו בחלום!
רק שהפעם התמונה הייתה מתוקנת ויפה יותר,ובמקום יער אפל,
הופיעו שלושה יצורים צבעוניים על רקע של פריחה ססגונית.
הבטתי ביצורים,ולפתע היה נדמה לי שאחד מהם קרץ לי.
חייכתי לעצמי,אין לי ספק שאת החופשה הזו לא אשכח בחיים!
-סוף טוב,הכל טוב!
מדהים
רובישה את מיוחדת ממש אהבתי


(זה היה סיפור יפה מאוד חבל שנגמר קראתי את כל הסיפור אין כמוך😍)
תודה רבה!
רק עכשיו ראיתי :lol:
יכול להיות שאכתוב עוד סיפור ממש בקרוב :)
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

lihil
דרגה 28
דרגה 28
הודעות: 3035
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 16:23
מין: נקבה

#7

שליחה על ידי lihil » 03 מאי 2020, 17:21

מהמם! סיימתי לקורא את הכל! 😍😍
תמונה
תעזרו לטום
למשימות של טום:viewforum.php?f=134
[+] חג שבועות שמח עם מקסי
תמונה
תודה רבה למקסי שהצליח לצלם תתמונה😘

שלח תגובה

חזור אל “סיפורים”