השעון המכושף -פרק י"ט(18)

כתבתם סיפור מרתק או אגדה סוחפת?
בואו לשתף!
שלח תגובה
רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17170
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

השעון המכושף -פרק י"ט(18)

#1

שליחה על ידי רובישה » 25 דצמבר 2019, 15:36

תקציר:
עידו, ילד בן ,12 חשב שהוא יוצא לעוד חופשה משפחתית ומשעממת באילת.
אבל הוא לא ידע שמשהו בחופשה ישתבש ויהפוך את החופשה המשעממת שלו,לחוויה לא נשכחת.
הצטרפו לעידו, ולשאר הדמויות
ותכנסו גם אתם לתוך החופשה!
* בפרק הזה הסיפור מסופר מהצד של עידו
* העלילה אינה מציאותית
*בסוף הקריאה,אשמח מאוד לשמוע את דעתכם :D
* שימו לב לניקוד בשם החדש
תהנו!

פרק י"ט-עכשיו או לעולם לא
רעדתי כולי, הגנתי על ראשי בידי ולא ידעתי מה לעשות
לא יכולתי לדבר או לזוז, נעמדתי קפוא על מקומי.
לפתע הבזק חד ומהיר של אור פילח את האוויר,עצמתי את עני
וכשפקחתי אותן גילתי שאני עומד בצד השני של השביל.
"איך..זה...קרה?" גמגמתי המום
" היה לך מזל שתפסתי אותך ברגע האחרון" אמר קוֹנדִּי
השפלתי את מבטי וקצת התביישת. מאז שהצטרפתי אליו,לא הועלתי אפילו פעם אחת.
"אני מצטער" מלמלתי בשקט
"על מה?" קוֹנדִּי לא הבין אותי
"על זה שאני הורס הכל,אני בכלל לא מועיל!" אמרתי בכעס.
קוֹנדִּי הביט עלי בתמיהה ,הוא לא הבין מה קרה לי, והאמת שגם אני בעצמי לא הבנתי.
"אתה חושב שהייתי מגלה את כל הדברים האלו בלעדיך?" שאל קוֹנדִּי
לא עניתי,רק משכתי בכתפי.
"ברצינות,אתה ילד אמיץ מאוד,ובזכותך הגענו לכאן!"
חיוך קטן עלה על שפתי, אבל עדיין הייתי נבוך ומבויש מעצמי.
"טוב,תשמור את הדמעות לאחר כך,אנחנו כבר ממש קרובים!" עודד אותי קוֹנדִּי
"לא התכוונתי לבכות!" מחיתי נעלב
"ברור" אמר לי קוֹנדִּי בקריצה
המשכנו ללכת בכיוון האור,הדרך הייתה תלולה ומלאה באבנים ובירידות משונות
כמעט החלקתי באחת מהירידות, אבל קוֹנדִּי שוב עזר לי.
המשכנו ללכת עד שהגענו לקיר אבנים צפופות וזוהרות
"תראה,האור מגיע מכאן!" אמרתי בהתלהבות לקוֹנדִּי שהיה שקוע בחיפוש פתרונות.
"הממ.. מעניין עם זה זז" הרהרתי בקול.
"זהו זה!" צעק קוֹנדִּי
"מה?" לא הבנתי
"תכף תבין,רק פנה את הדרך"
הבקשה שלו הייתה מוזרה,אבל מה יש לי להפסיד?
זזתי ממקומי והבטתי בו בצפייה.
קוֹנדִּי טס במהירות עצומה לעבר האבנים,בום גדול נשמע וכמה אבנים נפלו ממקומם.
חשבתי שהוא יתנגש בהם וייפול, אבל הוא רק עבר דרכן בקלילות ויצר פתח צר ועגול.
התקרבתי לפתח וגילתי שמקור האור לא היה מהאבנים,אלה ממה שהיה בתוכו.

המשך יבוא...
נערך לאחרונה על ידי רובישה ב 27 דצמבר 2019, 10:30, נערך פעם 1 בסך הכל.
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

llLeonll
דרגה 20
דרגה 20
הודעות: 1343
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 20:08
מין: זכר

#2

שליחה על ידי llLeonll » 26 דצמבר 2019, 20:37

וואי רובי זה היה אחד טוב באמת שיש לך כישרון אמיתי נהנתי לקרוא ומחכה לפרק הבא :)🤗🤗
תמונה

ביצפר. אם לא תלך ותלמד איך תדע שזה מיותר?
פרשתי. תודה לכולם על תקופה מדהימה!
למפעל החתימות שלי לחצו כאן

רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17170
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#3

שליחה על ידי רובישה » 27 דצמבר 2019, 10:29

llLeonll כתב:
26 דצמבר 2019, 20:37
וואי רובי זה היה אחד טוב באמת שיש לך כישרון אמיתי נהנתי לקרוא ומחכה לפרק הבא :)🤗🤗
תודה רבה!!
כיף לשמוע!! :D
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

lihil
דרגה 27
דרגה 27
הודעות: 2887
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 16:23
מין: נקבה

#4

שליחה על ידי lihil » 03 מאי 2020, 17:27

רובישה כתב:
25 דצמבר 2019, 15:36
תקציר:
עידו, ילד בן ,12 חשב שהוא יוצא לעוד חופשה משפחתית ומשעממת באילת.
אבל הוא לא ידע שמשהו בחופשה ישתבש ויהפוך את החופשה המשעממת שלו,לחוויה לא נשכחת.
הצטרפו לעידו, ולשאר הדמויות
ותכנסו גם אתם לתוך החופשה!
* בפרק הזה הסיפור מסופר מהצד של עידו
* העלילה אינה מציאותית
*בסוף הקריאה,אשמח מאוד לשמוע את דעתכם :D
* שימו לב לניקוד בשם החדש
תהנו!

פרק י"ט-עכשיו או לעולם לא
רעדתי כולי, הגנתי על ראשי בידי ולא ידעתי מה לעשות
לא יכולתי לדבר או לזוז, נעמדתי קפוא על מקומי.
לפתע הבזק חד ומהיר של אור פילח את האוויר,עצמתי את עני
וכשפקחתי אותן גילתי שאני עומד בצד השני של השביל.
"איך..זה...קרה?" גמגמתי המום
" היה לך מזל שתפסתי אותך ברגע האחרון" אמר קוֹנדִּי
השפלתי את מבטי וקצת התביישת. מאז שהצטרפתי אליו,לא הועלתי אפילו פעם אחת.
"אני מצטער" מלמלתי בשקט
"על מה?" קוֹנדִּי לא הבין אותי
"על זה שאני הורס הכל,אני בכלל לא מועיל!" אמרתי בכעס.
קוֹנדִּי הביט עלי בתמיהה ,הוא לא הבין מה קרה לי, והאמת שגם אני בעצמי לא הבנתי.
"אתה חושב שהייתי מגלה את כל הדברים האלו בלעדיך?" שאל קוֹנדִּי
לא עניתי,רק משכתי בכתפי.
"ברצינות,אתה ילד אמיץ מאוד,ובזכותך הגענו לכאן!"
חיוך קטן עלה על שפתי, אבל עדיין הייתי נבוך ומבויש מעצמי.
"טוב,תשמור את הדמעות לאחר כך,אנחנו כבר ממש קרובים!" עודד אותי קוֹנדִּי
"לא התכוונתי לבכות!" מחיתי נעלב
"ברור" אמר לי קוֹנדִּי בקריצה
המשכנו ללכת בכיוון האור,הדרך הייתה תלולה ומלאה באבנים ובירידות משונות
כמעט החלקתי באחת מהירידות, אבל קוֹנדִּי שוב עזר לי.
המשכנו ללכת עד שהגענו לקיר אבנים צפופות וזוהרות
"תראה,האור מגיע מכאן!" אמרתי בהתלהבות לקוֹנדִּי שהיה שקוע בחיפוש פתרונות.
"הממ.. מעניין עם זה זז" הרהרתי בקול.
"זהו זה!" צעק קוֹנדִּי
"מה?" לא הבנתי
"תכף תבין,רק פנה את הדרך"
הבקשה שלו הייתה מוזרה,אבל מה יש לי להפסיד?
זזתי ממקומי והבטתי בו בצפייה.
קוֹנדִּי טס במהירות עצומה לעבר האבנים,בום גדול נשמע וכמה אבנים נפלו ממקומם.
חשבתי שהוא יתנגש בהם וייפול, אבל הוא רק עבר דרכן בקלילות ויצר פתח צר ועגול.
התקרבתי לפתח וגילתי שמקור האור לא היה מהאבנים,אלה ממה שהיה בתוכו.

המשך יבוא...
רובישה
זה ממש יפה!
תמונה
תעזרו לטום
למשימות של טום:viewforum.php?f=134
[+] חג שבועות שמח עם מקסי
תמונה
תודה רבה למקסי שהצליח לצלם תתמונה😘

רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 17170
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#5

שליחה על ידי רובישה » 03 מאי 2020, 21:42

lihil כתב:
03 מאי 2020, 17:27
רובישה כתב:
25 דצמבר 2019, 15:36
תקציר:
עידו, ילד בן ,12 חשב שהוא יוצא לעוד חופשה משפחתית ומשעממת באילת.
אבל הוא לא ידע שמשהו בחופשה ישתבש ויהפוך את החופשה המשעממת שלו,לחוויה לא נשכחת.
הצטרפו לעידו, ולשאר הדמויות
ותכנסו גם אתם לתוך החופשה!
* בפרק הזה הסיפור מסופר מהצד של עידו
* העלילה אינה מציאותית
*בסוף הקריאה,אשמח מאוד לשמוע את דעתכם :D
* שימו לב לניקוד בשם החדש
תהנו!

פרק י"ט-עכשיו או לעולם לא
רעדתי כולי, הגנתי על ראשי בידי ולא ידעתי מה לעשות
לא יכולתי לדבר או לזוז, נעמדתי קפוא על מקומי.
לפתע הבזק חד ומהיר של אור פילח את האוויר,עצמתי את עני
וכשפקחתי אותן גילתי שאני עומד בצד השני של השביל.
"איך..זה...קרה?" גמגמתי המום
" היה לך מזל שתפסתי אותך ברגע האחרון" אמר קוֹנדִּי
השפלתי את מבטי וקצת התביישת. מאז שהצטרפתי אליו,לא הועלתי אפילו פעם אחת.
"אני מצטער" מלמלתי בשקט
"על מה?" קוֹנדִּי לא הבין אותי
"על זה שאני הורס הכל,אני בכלל לא מועיל!" אמרתי בכעס.
קוֹנדִּי הביט עלי בתמיהה ,הוא לא הבין מה קרה לי, והאמת שגם אני בעצמי לא הבנתי.
"אתה חושב שהייתי מגלה את כל הדברים האלו בלעדיך?" שאל קוֹנדִּי
לא עניתי,רק משכתי בכתפי.
"ברצינות,אתה ילד אמיץ מאוד,ובזכותך הגענו לכאן!"
חיוך קטן עלה על שפתי, אבל עדיין הייתי נבוך ומבויש מעצמי.
"טוב,תשמור את הדמעות לאחר כך,אנחנו כבר ממש קרובים!" עודד אותי קוֹנדִּי
"לא התכוונתי לבכות!" מחיתי נעלב
"ברור" אמר לי קוֹנדִּי בקריצה
המשכנו ללכת בכיוון האור,הדרך הייתה תלולה ומלאה באבנים ובירידות משונות
כמעט החלקתי באחת מהירידות, אבל קוֹנדִּי שוב עזר לי.
המשכנו ללכת עד שהגענו לקיר אבנים צפופות וזוהרות
"תראה,האור מגיע מכאן!" אמרתי בהתלהבות לקוֹנדִּי שהיה שקוע בחיפוש פתרונות.
"הממ.. מעניין עם זה זז" הרהרתי בקול.
"זהו זה!" צעק קוֹנדִּי
"מה?" לא הבנתי
"תכף תבין,רק פנה את הדרך"
הבקשה שלו הייתה מוזרה,אבל מה יש לי להפסיד?
זזתי ממקומי והבטתי בו בצפייה.
קוֹנדִּי טס במהירות עצומה לעבר האבנים,בום גדול נשמע וכמה אבנים נפלו ממקומם.
חשבתי שהוא יתנגש בהם וייפול, אבל הוא רק עבר דרכן בקלילות ויצר פתח צר ועגול.
התקרבתי לפתח וגילתי שמקור האור לא היה מהאבנים,אלה ממה שהיה בתוכו.

המשך יבוא...
רובישה
זה ממש יפה!
יאא תודהה
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

lihil
דרגה 27
דרגה 27
הודעות: 2887
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 16:23
מין: נקבה

#6

שליחה על ידי lihil » 03 מאי 2020, 21:43

רובישה כתב:
03 מאי 2020, 21:42
lihil כתב:
03 מאי 2020, 17:27
רובישה כתב:
25 דצמבר 2019, 15:36
תקציר:
עידו, ילד בן ,12 חשב שהוא יוצא לעוד חופשה משפחתית ומשעממת באילת.
אבל הוא לא ידע שמשהו בחופשה ישתבש ויהפוך את החופשה המשעממת שלו,לחוויה לא נשכחת.
הצטרפו לעידו, ולשאר הדמויות
ותכנסו גם אתם לתוך החופשה!
* בפרק הזה הסיפור מסופר מהצד של עידו
* העלילה אינה מציאותית
*בסוף הקריאה,אשמח מאוד לשמוע את דעתכם :D
* שימו לב לניקוד בשם החדש
תהנו!

פרק י"ט-עכשיו או לעולם לא
רעדתי כולי, הגנתי על ראשי בידי ולא ידעתי מה לעשות
לא יכולתי לדבר או לזוז, נעמדתי קפוא על מקומי.
לפתע הבזק חד ומהיר של אור פילח את האוויר,עצמתי את עני
וכשפקחתי אותן גילתי שאני עומד בצד השני של השביל.
"איך..זה...קרה?" גמגמתי המום
" היה לך מזל שתפסתי אותך ברגע האחרון" אמר קוֹנדִּי
השפלתי את מבטי וקצת התביישת. מאז שהצטרפתי אליו,לא הועלתי אפילו פעם אחת.
"אני מצטער" מלמלתי בשקט
"על מה?" קוֹנדִּי לא הבין אותי
"על זה שאני הורס הכל,אני בכלל לא מועיל!" אמרתי בכעס.
קוֹנדִּי הביט עלי בתמיהה ,הוא לא הבין מה קרה לי, והאמת שגם אני בעצמי לא הבנתי.
"אתה חושב שהייתי מגלה את כל הדברים האלו בלעדיך?" שאל קוֹנדִּי
לא עניתי,רק משכתי בכתפי.
"ברצינות,אתה ילד אמיץ מאוד,ובזכותך הגענו לכאן!"
חיוך קטן עלה על שפתי, אבל עדיין הייתי נבוך ומבויש מעצמי.
"טוב,תשמור את הדמעות לאחר כך,אנחנו כבר ממש קרובים!" עודד אותי קוֹנדִּי
"לא התכוונתי לבכות!" מחיתי נעלב
"ברור" אמר לי קוֹנדִּי בקריצה
המשכנו ללכת בכיוון האור,הדרך הייתה תלולה ומלאה באבנים ובירידות משונות
כמעט החלקתי באחת מהירידות, אבל קוֹנדִּי שוב עזר לי.
המשכנו ללכת עד שהגענו לקיר אבנים צפופות וזוהרות
"תראה,האור מגיע מכאן!" אמרתי בהתלהבות לקוֹנדִּי שהיה שקוע בחיפוש פתרונות.
"הממ.. מעניין עם זה זז" הרהרתי בקול.
"זהו זה!" צעק קוֹנדִּי
"מה?" לא הבנתי
"תכף תבין,רק פנה את הדרך"
הבקשה שלו הייתה מוזרה,אבל מה יש לי להפסיד?
זזתי ממקומי והבטתי בו בצפייה.
קוֹנדִּי טס במהירות עצומה לעבר האבנים,בום גדול נשמע וכמה אבנים נפלו ממקומם.
חשבתי שהוא יתנגש בהם וייפול, אבל הוא רק עבר דרכן בקלילות ויצר פתח צר ועגול.
התקרבתי לפתח וגילתי שמקור האור לא היה מהאבנים,אלה ממה שהיה בתוכו.

המשך יבוא...
רובישה
זה ממש יפה!
יאא תודהה
בכיף! 😘
תמונה
תעזרו לטום
למשימות של טום:viewforum.php?f=134
[+] חג שבועות שמח עם מקסי
תמונה
תודה רבה למקסי שהצליח לצלם תתמונה😘

שלח תגובה

חזור אל “סיפורים”