סופרים צעירים - עלילת תושב קבע

עד כמה הקשבתם בשיעור ספרות?
בואו להוכיח שאתם אלופים בספרות!
נעול
ארנב
דרגה 21
דרגה 21
הודעות: 1699
הצטרף: 14 מרץ 2018, 22:13
מין: נקבה

סופרים צעירים - עלילת תושב קבע

#1

שליחה על ידי ארנב » 18 אוגוסט 2019, 02:09

היי!
לכבוד יום ההולדת של טרופי שחל השבוע,
החלטנו לשלב את זה יחד עם השיעור המיוחד שלנו,
ולתת לכם ילדים לקבוע עלילה מיוחדת לתשוב קבע מיוחד!
כל אחד יבחר תושב קבע לבחירתו,
ויספר קצת רקע עליו,מה הוא אוהב לעשות ולספר עליו סיפור מיוחד על מה שהוא עבר,
לפני שהגיע לטרופי!
על הסיפור להיות בין 10 עד 20 שורות.
הסיפור הכי טוב יזכה ב 5 A+
בהצלחה :)

תכלתSהמלכה
דרגה 40
דרגה 40
הודעות: 6568
הצטרף: 29 אוגוסט 2018, 01:59
מין: נקבה

#2

שליחה על ידי תכלתSהמלכה » 26 אוגוסט 2019, 18:20

תושב הקבע: הנרי אלסטון
הסיפור:
איך אני אוהב ימי הולדת!
כל הקישוטים היפים והצבעוניים, ריח העוגות המדהימות של טום,וכמובן הבילוי עם הטרופיסטים האהובים עליי!
אף אחד לא יודע, אבל לפני שהגעתי לטרופי לא חגגו לי יום הולדת! למעשה, אפילו לא ידעתי מה זה יום הולדת!
עד שהגיע יום ההולדת של חברי הטוב ביותר, פיטר.
פיטר שלח לי הזמנה ליום הולדתו, וכמובן שלא הבנתי מה זו יום הולדת, אז ניגשתי אליו והוא הסביר לי.
הייתי המום, אבל כמובן שבאתי ליום הולדתו, אבל מה שעוד יותר מפתיע שהוריי לא ידעו את תאריך הלידה שלי!
מאז אותו היום, לא וויתרתי על ההזדמנות שיהיה לי יום מיוחד בשנה,יום שהוא רק שלי!
אז חזרתי כמה דורות אחורה וגיליתי את תאריך יום הולדתי.
עברו כמה שנים ואני הכרתי את זארה.
זארה סיפרה לי שיש לה חלום לגור באי קטן ומקסים, אי שבו הכל חיובי! היא אמרה את שמו, ואתם כבר יודעים מה שם האי, טרופי הגשמתי לה את החלום, ועברנו לגור בטרופי.
שם הצעתי לה נישואין, ונולדו לנו 2 ילדות יפיפיות שאתם מכירים, סנדרה וסימה.
לצערי לא הצלחתי לשמור קשר עם פיטר, אך הכרתי שם אנשים חדשים, וכמו שאתם יודעים גם נהייתי ראש העיר!
אבל זה עוד לא הכל.
בטרופי חגגו לי לראשונה יום הולדת, וכמובן ששמחתי.
אבל אז סיפרו לי שנהוג לקבל מתנה ביום הולדת!
אבל לא רציתי לקבל מתנה, מפני השמחה חשובה הרבה יותר.
מאז ימי הולדת הם הזמנים האהובים עליי בשנה!

הסוף
~לא בוכים על העבר, חיים את ההווה

תמונה
תודה ענקית לYONATAN על החתימה המושלמת!

תכלתSהמלכה + רום12
הזוג הוותיק באתר


(שבמקרה מתחתנים ב7.7 בשרת הרה בשעה 20:00 בקומת האופנה)

אביהllאביה
דרגה 9
דרגה 9
הודעות: 324
הצטרף: 05 אוגוסט 2019, 11:18

#3

שליחה על ידי אביהllאביה » 26 אוגוסט 2019, 19:04

תושב הקבע: גרי ארנולד
''היי ילדים, זה אני- גרי. תושב הקבע שמתגורר בשכונה.
מה שלומכם? היום החלטתי לספר לכם סיפור מעברי עם מוסר השכל:
בילדותי, הייתי ילד כמו כולם, אז עוד לא הייתי עם כיסא הגלגלים.
עד שיום אחד, בדרך חזור מבית הספר עם כמה חברים,
ראינו את החומה הגדולה. זאת שאף אחד לא העז לתפס עליה.
עברנו לידה, והתחלנו לדבר עליה כמו תמיד.
''החומה הזאת- ענקית. אף אחד לא מעז לטפס עליה. כולם מפחדים''
אמר חברי, וחבר נוסף הוסיף:
''נכון, היא ממש גבוהה. אף אחד לא מעז''
''אני מעז'' אמרתי, והופתעתי בעצמי.
אני? אני שמפחד מגובה מעז לעלות על החומה?
''באמת?'' כולם התפלאו. ''יאללה, אז בוא נראה אותך מטפס''.
אוי, חשבתי לעצמי. עכשיו אני חייב לטפס. אחרת יחשבו שאני פחדן.
התחלתי לטפס, החומה הייתה חלקה ולא היה לי איפה להחזיק.
הרגשתי שידי מתחילות להחליק... בום. החלקתי ונפלתי על רגלי.
הרגשתי כאב גדול ברגלי, וביקשתי שיזעיקו עזרה.
למה הכנסתי את עצמי? למה עשיתי את זה רק בשביל להרשים את חברי?
מאז אני בכיסא גלגלים, ולא יכול לקום ממנו.
אז חברים, אל תעשו דברים רק בשביל להראות אמיצים. אתם תתחרטו על זה בסוף.
מאז לא הפסקתי את הכדורסל, אבל מצאתי עוד תחומי עניין, וכמובן את טרופי- והצטרפתי לכאן. ומאז אני נהנה מכל רגע''
~אביה801~
🌹
מחלון אחד הביטו שניים,
אחד ראה בוץ, שני ראה שמיים. ⁦⁦🌤️🌊

Janey
דרגה 5
דרגה 5
הודעות: 103
הצטרף: 17 אוגוסט 2019, 17:57

#4

שליחה על ידי Janey » 26 אוגוסט 2019, 20:30

שם התושב: רונגו

יום שני, ה26 לאוגוסט 2017

"בו!" לפתע שמעתי וקמתי בבהלה.
אוו.. זו רק הייתה סנדרה.. חשבתי לעצמי והוקל לי.
"בוקר טוב רונגו!" קראה בקול המתוק שלה.
"בוקר טוב סנד" החזרתי לה.
היא צחקקה וחזרה לפארק, מחכה לקורבן הבא שלה להבהלה.
באמת! אני יודע שלא רק אני נבהל מזה.
היא מפחידה! נכון?

14:40

כבר יצאתי מהבית, עברתי ארבעה רחובות.
מהמלון של ליאנה, למסעדה של טום.
הייתי בדרכי למסעדה.
כאשר נכנסתי למסעדה, יכלתי להבחין בחברי הטוב - הוק.
הוק הוא פיראט.. המקצוע הזה תמיד היה נראה לי ייחודי, מרגש.

התיישבתי, אכלתי מעט, ויכלתי לראות את הוק מתקרב אליי.
"היי רונגו!" אמר לי הוק בחיוך.
"היי הוק" חייכתי אליו חזרה, "מה אתה עושה פה? אתה לא צריך לחזור לספינה?" שאלתי אותו.
"למען האמת, באתי לפה כדי לדבר איתך", התיישב לידי.
"איתי? בנוגע למה?" שאלתי אותו בסקרנות.
"רציתי לשאול.. אתה רוצה להיות פיראט?"
הופתעתי מעט.
"אממ-"
ולפתע קטע אותי בדבריי, "אני מזמין אותך, להצטרף להרפתקה שלי. להיות פיראט!"
נבהלתי. לא ידעתי מה לענות.
מה זאת אומרת..
"אתה פשוט צריך להגיד כן." אמר הוק.
"כן?-"
הוא תפס בידי,

ומשם.. כבר הכל היסטוריה.

"וכיום, למדתי,
לעולם לא לסרב למשהו חדש, לשינוי. זה עלול להיות לטובה.
אפשר ללמוד מזה.
ילדים, לעולם אל תפחדו לנסות דברים חדשים!"



מקווה שאהבתם ^^

כאשר השתמשתי בסימן הזה למילים כלשהן, זה אומר שזה מה שרונגו חשב.
לא יצא משהו כי לצערי לא היה לי הרבה זמן להשקיע בחשיבה, לפחות ניסיתי :>

-היה חשוב לי להכניס מוסר השכל לסיפור
-ייתכן שאערוך את הסיפור כל כמה זמן

(:
נערך לאחרונה על ידי Janey ב 27 אוגוסט 2019, 16:56, נערך פעם 1 בסך הכל.

קנדיס
דרגה 40
דרגה 40
הודעות: 6455
הצטרף: 04 יוני 2018, 16:15
מין: נקבה

#5

שליחה על ידי קנדיס » 27 אוגוסט 2019, 07:13

שם תושב הקבע: טום פיזה.

כמה זמן אני אוהב לבשל? אני לא יודע.
שאני מנסה להזכר מתי התחלתי את דרכי בעולם הבישול עולה בי כל פעם אותו זיכרון ישן - אותי, בן 4, עם סינר מוכתם בכתמי העיסה שהכנתי לפשטידה עם סבתי, עומד במטבח מיושן מול שולחן שעליו סבתי זורעת קמח בכמות נדיבה.
אני נזכר איך הבטתי בעיניים בורקות בסבתי שמה גוש בצק על הקמח ומתחילה לרדד אותו בתנועות ארוכות, ובהתרגשות שהתפרצה בתוכי שסבתי העבירה לי את המערוך, איך שנעמדתי על קצות האצבעות בשביל לנסות לרדד את הבצק, ואת סבתי אצה רצה להביא לי שרפרף כדי שאעמוד עליו וארדד את הבצק.
"אתה שף מוכשר מאוד, טום" אמרה סבתא לאחר שסיימתי לרדד את הבצק, ופרעה בחיבה את שערי.
ראיתי אותה מצפה את התבנית בבצק המרודד ושמה את העיסה בפנים.
היא שמה את הפשטידה בתנור והחלה לנקות את המטבח.
אני נזכר כיצד סבתי הציעה לי לצאת לשחק בכדור בזמן שהפשטידה נאפה בתנור, אבל לא יכולתי להסיט את מבטי מהפשטידה.
המטבח התמלא בריחות המשובחים של הפשטידה, ובאהבה הגדולה שלי לבישול ואפיה.
כן, בגיל 4 צעדתי את צעדיי הראשונים במטבח.
מטבח שבו אני נהנה לבשל עד היום.
נערך לאחרונה על ידי קנדיס ב 27 אוגוסט 2019, 14:39, נערך פעם 1 בסך הכל.
תמונה
תודה לארנב המוכשרת על החתימה המושקעת והמהממת!
"הדבר היחיד שגרוע יותר מלהיות עיוור הוא לראות ללא חזון"
(הלן קלר)

רובישה
דרגה 60
דרגה 60
הודעות: 16902
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#6

שליחה על ידי רובישה » 27 אוגוסט 2019, 11:09

מיגנה
כולם חשבו שמיגנה הוא סתם עוד רובוט שעשוי מברזל,בלי רגשות,בלי לב,בלי היכולת להבין מה קורה סביבו.
אבל איש (מלבד זאנד) לא ידע שמאחורי חלקיקי הברזל וחוטי החשמל, קיים חלקיק קטן שנקרא גרעין.
את הגרעין טוענים בכל מיני תכונות,טובות ורעות.
רק למי שבנה את הרובוט יש את היכולת להחליט מה הם הכוחות והתכונות שהוא מעניק לו.
לאט לאט הרובוט לומד מסביבתו כיצד עליו להתנהג,הוא רואה אנשים,מכונות,וחפצים שהוא עוד לא מכיר.
עד מהרה מיגנה מתרגל לסביבה האפלה והקודרת ומבין שגם הוא צריך להתנהג כך.
הוא מבין שהוא צריך להיות חסר רגישות,אנוכי,ולא אכפתי,בדיוק כמו בעליו.
הזמן עובר,ומיגנה משרת את האדם כרצונו,ממלא את בקשותיו ללא ויכוח,בצייתנות,במהירות ובנאמנות.
יום אחד מיגנה מפסיק להקשיב לבעלים שלו,משהו בתוכו אומר לו שזו לא הדרך הנכונה.
אולי זה אותו גרעין שזועק ממעמקי הכבלים?
מיגנה יצא החוצה,לעולם אחר,עולם שהוא לא מכיר,
והתעלם לגמרי מהעבודה שהוא "בוגד" בבעליו.
הוא ראה אנשים מדברים אחד עם השני בידידות,עוזרים ומקשיבים.
'אני רוצה להיות כמותם!'משהו בתוכו זעק.
הוא ידע שזה הגרעין שלו,ורצה למלות אותו בכוחות חדשים,בכוחות טובים.
הוא חשב טוב טוב על כל התכונות הטובות,הוא התרכז בכל הכוח.
לאט לאט הרגיש איך הגרעין שלו מתמלא בכוחות חדשים של שמחה,רגישות ואכפתיות.
הוא ידע שזאת דרך העולם,והתחיל את חייו כמעט מהתחלה,
זה היה קשה, אבל עכשיו הוא היה הרובוט הכי מאושר בעולם!.
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"

רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקלללל
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

צוציחדשה
דרגה 20
דרגה 20
הודעות: 1396
הצטרף: 21 אפריל 2019, 18:33
מין: נקבה

#7

שליחה על ידי צוציחדשה » 27 אוגוסט 2019, 15:45

תושב קבע:
שריף סינה

הסיפור של סינה

"שלום, אני סינה או יותר נכון שריף סינה" סינה אמרה "אתם מבינים? אני השריף של טרופי!"
"טוב... ליתר דיוק אני גם הייתי השריף של... אני יספר לכם את הסיפור!" והנה הסיפור מתחיל-
27 באוגוסט, 2017, המערב הפרוע, אמריקה
סינה אמרה "שלום! אני השריף סינה! הגעתם למערב הפרוע! המקום עם הכי הרבה אקשן באמריקה!"
פתאום שמעו דהירות של סוסים... אישה שגרה במערב הפרוע צעקה "גנבים! סינה מהר מנסים לשדוד את הבנק!"
סינה רצה מהר ככל שיכלה ועלתה על הסוס שלה. היא אמרה "לא לדאוג! אני כבר יטפל בהם!"
והיא באמת עשתה את העבודה. סינה אמרה "רואים שזה המקום עם הכי הרבה אקשן באמריקה?"
וכך עברו ימים, שבועות, חודשים... עד תחילת 2018... בתחילת 2018 קרה משהו נורא...
הסוס של סינה חלה מאוד והרגיש ממש לא טוב... סינה מאוד דאגה כי יש את התרופה
למחלה הזאת רק בטרופי... סינה החליטה שהיא תטוס לטרופי בשביל להביא את
התרופה לסוס שלה. אבל ארץ טרופי הייתה מאוד רחוקה מהמערב הפרוע ולא היה לה מספיק
כסף בשביל לטוס במטוס או באונייה או ביאכטה. אז סינה החליטה ללכת ברגל לים. לקח לה
4 שעות להגיע לשם. כשהיא הגיעה לים היא הכינה רפסודה כדי להגיע לטרופי.
בהתחלה היא יכלה לעמוד כי המים היו רדודים. אחרי 5 דקות הם התחילו להיות עמוקים
אז היא עלתה לרפסודה. סינה התחילה להיות רעבה. היא פתחה את התיק
וגילתה שהיא שכחה להביא אוכל! למזלה היא התקרבה לאי שהיו שם עצי קוקוס
היא שלפה את החבל שלה והפילה את אחד הקוקוסים ואכלה. עברו 3 חודשים
פתאום סינה ראתה חוף ים! היא גילתה שזה היה החוף של טרופי!
סינה הייתה מאוד רעבה אז היא הלכה למסעדת טרופיפוד. זאת הייתה הפעם הראשונה
שטום ראה אותה והוא מיד התאהב בה! סינה סיימה לאכול
והלכה לקנות את התרופה. היא קנתה ונתנה לסוס שלה והוא מיד
חזר למצבו הרגיל! פתאום היא פגשה את הנרי, ראש העיר. הנרי אמר לה
" שריף סינה!" סינה שאלה "איך אתה יודע את השם שלי?" הנרי ענה לה
" שמעתי עלייך הרבה! הערצתי אותך מאז שהייתי בגילך!" סינה אמרה "וואו! חחח תודה!"
הנרי הציע לה להיות השריף של טרופי. סינה חשבה לעצמה שצריך לגוון קצת אז היא ענתה "כן!"
27 באוגוסט, 2019, טרופי, ישראל
שריף סינה אמרה "ומאז אתם מכירים אותי בתור שריף סינה- השריף של טרופי!"
"וזה הסיפור שלי! ביי טרופיסטים וטרופיסטיות!"
חזרתי ובגדול!!!!!!

נעול

חזור אל “שיעור ספרות”