הפעלת שבת - מה הייתם עושים אם...

כאן תוכלו לראות את כל ההפעלות שהיו בעבר.
נעול
אורניום
דרגה 35
דרגה 35
הודעות: 5058
הצטרף: 15 מרץ 2018, 13:39
מין: זכר

הפעלת שבת - מה הייתם עושים אם...

#1

שליחה על ידי אורניום » 02 אוגוסט 2019, 14:25

אהלן אנשימוס,
מה שלומכם?
מקווה שעבר עליכם שבוע מצוין מלא בהפתעות כמו שהיה לי!
מוכנים להפעלת השבת השבועית?

תתארו לכם שאתם עכשיו התעוררתם באי בודד,
אתם לא זוכרים אך הגעתם לשם,
או איפה אתם.
לצדכם יש ארגזים של אספקה,מים,אוכל ורפסודה מפורקת.
מה הייתם עושים?

עליכם לכתוב סיפור המתאר מה אתם הייתם עושים במצב כזה,
הסיפור הכי מקורי ומרתק יזכה בפרס!

שתהיה לכם שבת נהדרת!
צוות הפורום :)

Post
דרגה 5
דרגה 5
הודעות: 115
הצטרף: 04 יולי 2019, 10:34
מין: זכר

#2

שליחה על ידי Post » 02 אוגוסט 2019, 14:52

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול ...
הקור החודר לגוף , המחסור בשינה , הפחד שהיה לי בעיניים כל פעם ששמעתי ברק ,
הדבר היחידי שאני זוכר מכל הסיפור הזה כשאתמול יצאתי לדוג דגים הייתה סערה ענקית ומפה אני לא זוכר כלום ...
התחלתי להסתובב באי לנסות להבין איך אני יוצא מפה ...
ראיתי רפסודה מפורקת , שמחתי בלב שלי ואמרתי היי זו הרפסודה שהייתי עליה אתמול ! אני לא מאמין! אנסה לתקן אותה !
לייד הרפסודה היה ארגז ... לא רציתי לפתוח אותו מהאי ידיעה מה יש שם , מה יכול לקפוץ עליי מתוך הארגז ומאיפה זה הגיע בכלל!
אבל בסופו של דבר הסקרנות הרגה אותי ופתחתי את הארגז ,
הייתי עם פה פעור היה מכתב בארגז שרשום בו :
היי , אם הגעתם לאי הזה , סימן שאין דרך חזרה ממנו , נתקעתם בו לכל חייכם! , זוכר כמה ניסיתי לצאת וכמה בכיתי .
עד היום אני כותב לכם מכתבים ושם אותם מבקבוקים ושולח אותם אל הים הגדול . מתפלל שאתם קוראים אותו עכשיו.
אני רק מדבר אחד מפחד ששכחו אותי .
Liron// לירון

חתימה בשיפוצים

אביה8011
דרגה 4
דרגה 4
הודעות: 86
הצטרף: 30 יולי 2019, 16:17
מין: נקבה

#3

שליחה על ידי אביה8011 » 02 אוגוסט 2019, 14:53

יום שישי ה2.8. שעת בוקר.
איפה אני?
התעוררתי באי לא מוכר ונטוש. חוץ מכמה קופים מצויים, עצים רגילים, עצי דקל בדיוק בעונת הפרות שלהם, וציפורים ששורקות להן, אני לבד.
ארגז לצידי, מלא באספקת אוכל ומים, ורפסודת עץ מפורקת לחתיכות מונחת על קו החוף.
איך הגעתי לכאן?
זה כבר לא משנה. השאלה היא איך אני יוצאת מכאן.
הבטתי סביבי וסרקתי את האי בחיפוש אחרי כל דבר מועיל.
קירקור. הבטתי סביבי עד שהבנתי שהקול יצא מבטני. אני רעבה.
בדקתי בארגז, לחם, גבינה, שוקולד, ועוגיות. ארוחת הבוקר שלי.
אכלתי עד ששבעתי. עכשיו מה עושים? איך אצא מכאן?
הסתכלתי על חתיכות הרפסודה, מפורקת לחתיכות. אין סיכוי שאצליח לבנות אותה מחדש.
נזכרתי בסיפור שקראתי פעם, על ילד שגם נתקע באי בודד, והחלטתי לנסות את הדרך שלו.
לקחתי קרש רפסודה בינוני, וכמה מסמרים שמצאתי ליד. תקעתי את המסמרים בתוך הקרש כשהשפיץ לבחוץ, והתחלתי לנסר גזע עץ.
קוף שראה אותי החליט לקפוץ לביקור ולהחזיק את קצה המסור שאילתרתי והתחיל לעשות את אותן תנועות כמוני.
בהתחלה נבהלתי, אבל הבנתי שהקוף לא יעשה לי כלום והוא רק עוזר.
סימנו לנסר את העץ. וניסרנו גם את הצמרת. נשאר גזע עץ.
לקחתי אבן חדה, והתחלתי לחפור בתוך הגזע עד שיווצר סוג של ספינה קטנה.
זה לקח לי יום שלם, אבל בסוף הצלחתי. השמש כבר שקעה, אז החלטתי לישון.
לקחתי כמה עלים גדולים מהעץ שניסרתי, פרמתי מבגדי כמה חוטים ארוכים, לקחתי מסמר קטן מהארז, חיברתי את החוט למסמר ותפרתי כמה עלים. עד שנוצר ערסל.
חיברתי את הערסל בין שני עצים, והלכתי לישון.

יום שבת. ה3.8.
התעוררתי על הערסל המאולתר, קמתי. שתפתי פנים במי הים, ואכלתי לשובע.
באתי לסירה המוכנה, שיפתי אותה עוד קצת עם עלה שראיתי, לקחתי שני קרשים שיהוו לי משוטים והתחלתי לשוט.
לפתע הרגשתי משו מקפץ עלי.
הקוף.
החלטתי לקחת אותו איתי. מזכרת מהאי שלעולם לא אשכח.
להתראות אי!
אולי ניפגש בהמשך.
-סוף-
נערך לאחרונה על ידי אביה8011 ב 02 אוגוסט 2019, 16:06, נערך פעם 1 בסך הכל.

Starp
דרגה 20
דרגה 20
הודעות: 1432
הצטרף: 11 מרץ 2019, 20:38
מין: זכר

#4

שליחה על ידי Starp » 02 אוגוסט 2019, 15:33

רגע צריך גם לכתוב סיפור כמו אלה שמעליי? או פשוט לכתוב מה הייתי עושה..


נמאס!
לא רק שהספינה שלנו טבעה, כולם הצליחו למצוא דרך להגיע ליבשה - אני, הקפטן (!) תקוע על אי בודד עם אספקה לשעה.
עוד מעט כבר מאוחר, על פי הכישורים המיוחדים שלי - אני מזהה שהשעה כבר כמעט 17:00.. נו טוב, שעון חורף.. מחשיך ממש מוקדם.
רוח דרומית קרירה שטה על גופי, ועורי הופך בשניות לעור מחוספס וקפוא.
רררררר... מה אני יעשה על האי הזה? אולי אלך לאסוף אבני צור? או לנסות להשיג קצת פרווה לכסות את גופי?..

לקחתי איתי תפוח עץ ירקרק מן הארגז,
ויצאתי לטיול בחורשת האי. רעשים צורמים של חיות משונות הפריעו נורא לאוזניי, נזהרתי. הרי אני רגיל לכל המסעות האלו על האיים, אבל פה עוד לא הייתי..

ואצות ומבריקות, כאילו הונחו שם במיז מצאתי אותם, אבני צור נוצוחד בשבילי.
לקחתי את ערימת האבנים, פיצלתי אותם לשני כיסיי, וחזרתי אל מקום הימצאי.

שיפשפתי במומחיות רבה את שני האבנים, אחת בשנייה, ניצוצות של אש דלקו בצבעי כתום ואדום.
גיצים התעופפו, דלקו וכבו - את הארגזים ושאריות הרפסודה הנחתי במעגל. ובלי לשים לב.. נרדמתי, כאשר האש בכלל לא נדלקה. קפוא וכפוף נרדמתי על עץ אלון ירקרק ועבה.

איפה אני? מה קורה פה? מה זה האור ומה זה הריח הזה?
באמצע הלילה..
בבת אחת נזכרתי בהכל, אני באי בודד, בלי חברים, בלי משפחה, האוכל נגמר, והאר.. הארגזים!! הם עולם באש!! מה אני יעשה?? כל האוכל נשרף, השתייה נשפכה על מעמקי הים, הרפסודה גם היא הפכה לפחם.. כל מה שהיה לי, נשרף.
אני אבוד.

לאחר עשר דקות.. שמעתי רעשי הליקופטר חזקים ביותר - ניצלתי!!??
מסולם ארוך ירד אליי איש תעופה אמיץ ואכפתי.
"בזכות האש.. מצאתי אותך! יש לך מזל, זוהי הטיסה האחרונה שלי לאיזור הזה.. לולא השריפה שפרצה לך פה, לא היית ניצל לעולם"

#Don't_Give_Up
Starp
פרשתי.

בדרך למלאך מוסמך & מכור לפונטים
תמונה
ממצב ילדודס? אני מכיר את כל הפונטים העבריים שבעולם, מוזמנים לעשות לי מבחני פתע :twisted:
#StikClub

ורודוניה
דרגה 4
דרגה 4
הודעות: 83
הצטרף: 20 ספטמבר 2018, 20:41
מין: נקבה

#5

שליחה על ידי ורודוניה » 02 אוגוסט 2019, 16:33

הסיפור הזה חרוט בזיכרוני היטב
ביום שני אחד נכנסתי למקלחת ובסופה הרגשתי שקשה לי ולנשום ויש לי סחרחורות ואז מצאתי עצמי בתוך אי בודד שלצידי אספקת מים, אוכל ולידם רפסודה מפורקת. אז ישבתי וחשבתי מה לעשות? ואז צץ בראשי רעיון לקחתי את הרפסודה המפורקת והדלקתי אותה באש בתקווה שטייס שיטוס מעל האי יבחין בה בזמן הטיסה ויבוא לראות מה קורא. אבל לצערי זה לא עזר מכיוון שכשסיימתי להדליק את האש בה גל גדול וכיבה אותה לא ידעתי מה לעשות אז הלכתי להסתובב קצת באי לראות מה אוכל לעשות, כאשר הסתובבתי באי נדהמתי לגלות אני לא לבד משפחות שלמות היו באי כשניגשתי לשאול אות איך הם הגיעו לכאן כולם פה אחד ענו לי: אנחנו? אנחנו רק בתוך הראש שלך. שיפשפתי את עיני ולמרבה ההפתעה הם נעלמו. בזמן הזה הרגשתי רעבה אז פתחתי את שק האוכל. ואז התחלתי לשמוע את אמא שלי צועקת לי קרין קומי,קרין קומי ,קרין מה קרה? קרין את שומעת אותי? כשהתעוררתי אמא שלי אמרה: הכל בסדר? את התעלפת וקיבלת מכה בראש, והבנתי שכל זה רק חלום.
(סליחה שחלק לא קשור למה שהייתי עושה). מבוסס על סיפור אמיתי ( עדיין יש לי את הבלוטה מהמכה בראש).
תמונה
חנוכה שמח לכולם

רובישה
דרגה 56
דרגה 56
הודעות: 13561
הצטרף: 02 אפריל 2018, 10:17
מין: נקבה

#6

שליחה על ידי רובישה » 02 אוגוסט 2019, 16:56

וואו! כמה חיכיתי למסע הזה!
מסע בין ארצות!
סוף סוף היום הזה קרה!
עליתי על הספינה,היא הייתה מרווחת וגדולה
אבל משהו נראה לי לא בסדר
'זאת רק תחושת בטן' הרגעתי את עצמי.
הספינה הייתה מלה באנשים,ובאופן מפליא לא היו תאים ריקים
ניגשתי לאחד העובדים והראתי לו את כרטיס הנסיעה שלי
"מצטער" הוא אמר "אבל לא המספר של התא הזה לא קיים"
רציתי להתווכח,רציתי לצעוק,אבל האיש הלך,והשאיר אותי לבד.
בחוסר ברירה,נאלצתי לשבת על אחד הארגזים,
וכך המסע הראשון שלי התחיל!
הזמן עבר,הבטתי מעבר לחלון,הכל היה רגוע,השמים נצבעו בכתום ובאדום,הגלים "ליטפו" את הספינה,
והערב התחיל לרדת.
אבל משהו באוויר בכל זאת לא הרגיש לי בסדר.
הסתכלתי מסביבי,כל דלתות החדרים היו סגורות,לפתע כאילו בהזמנה,אחת מהן נפתחה ומתוכה יצאו שני אנשים.
הם התלחששו בינהם וכשראו שאני מסתכלת הפסיקו מיד ונכנסו חזרה לתא.
הסתכלתי על השלט שהיה תלוי על החדר "44"
ניסיתי להיזכר מאיפה המספר הזה מוכר לי,ולפתע התעוררתי.
'הכרטיס!' נזכרתי 'זה היה החדר שאני הזמנת!י'
לא ידעתי מה לעשות, אבל לא הספקתי לחשוב יותר מידי,לפתע נחתה עלי עייפות והכל נפהך לחשוך.

***
אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז,אבל כשהתעוררתי מצאתי את עצמי באי בודד ועזוב לגמרי.
לא ידעתי איך הגעתי לשם ומה אני אמורה לעשות,
ניסיתי להיזכר מי אני,אבל לא הצלחתי,כל מה שהרגשתי היה כאב חד בראשי.
לקחתי נשימה ארוכה,וידעתי שעכשיו אני צריכה להתחיל מהתחלה
הבטתי מסביב,הכל היה חול וחול,רק כמה ארגזים,ורפסודה מפורקת עמדו לצידי.
ניגשתי אל אחד מהם בזהירות,לא האמנתי למה שעני רואות,הארגז היה מלא בהספקה.
חיפשתי מסביבי אנשים,'אולי מישהו שכח את זה כאן?' שאלתי את עצמי.
אבל לא ראיתי אף אחד,והחלטתי להשתמש בדברים
למזלי מצאתי בתוך הארגז פיסת נייר, עט,ובקבוק מים.
התחלתי לכתוב: "לכל מי שמוצא את המכתב הזה,שתדעו עברתי דרך לא פשוטה.
אני אומנם לא זוכרת מי אני,ואיפה אני נמצאת,אבל הייתי חייבת להשתמש בדברים שבארגז.
רציתי לבקש סליחה,מבטיחה לפצות אותכם.
מי שלא תהיה,תודה רבה,הצלת את חיי."

לקחתי את בקבוק המים,ורק עכשיו נזכרתי כמה שאני צמאה,לגמתי ממנו בזהירות, ונשמתי לרווחה.
אחרי כמה דקות בהם הבטתי על האי,לקחתי את הרפסודה המפורקת,אכשהו הצלחתי לתקן אותה
נשמתי עוד נשימה,קיוותי שלא אטבע באמצע,ויצאתי לדרך חדשה.
תמונה
"יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז"
רוצים חתימה?
בקשו ממני כבר עכשיו במפעל החתימות שלי =)

#רובישה בקללל#
כבר לא מלאכית, אבל תמיד כאן בשבילכם♥

נטעA
דרגה 32
דרגה 32
הודעות: 4155
הצטרף: 16 פברואר 2019, 21:53
מין: זכר

#7

שליחה על ידי נטעA » 03 אוגוסט 2019, 09:07

7.1.1991-

וואו וואו~!
איפה אני?
קול בראש אומר לי: "את נחתת באי בודד בשל תקלה במנוע הרפסודה".
אה נכון. כמעט שכחתי.

7.1.1991-
הגיע הזמן לישון, אמרתי לראש בקולי.
ישנתי על החול שנסחף אל פני האי, וראשי היה מלא במחשבות מוזרות.

למחרת:

8.1.1991-

טוב, יש לידי את כל החלקים השבורים של הרפסודה, אוכל, ומים.
מה אני צריכה לעשות כדי להמשיך להתקיים?
הקול שוב אומר לי: "נסי להקים מעלי העצים הגדולים ערסל לשכב עליו".
הו, יש בזה משהו!
לקחתי את כל עלי העצים, וענפים שמצאתי מפוזרים מסביב לאי.
למזלי, מתחת למים היה חומר מיוחד.
חומר גושי,ושלא יוצא מהיידים.
הרגשתי שזה מה שיחזיק בין הענפים לעלים הגדולים
לא ידעתי איך לקרוא לו!
הקול בראש הציע: "אולי תקראי לזה דבק?".
רעיון מעולה!
השתמשתי בחומר המיוחד הזה "דבק" כדי לחבר בין הענפים לעלים הגדולים.


16.3.1991-

סוף סוף!
אחרי חודשיים של בנייה ואיזון בין הענפים לעלים הצלחתי להכין את הערסל המושלם!
בואו נבדוק אותו..

לאחר תנומה קצרה: 17.3.1991-

עכשיו.. בואו נחפש את הצוות שלי.
"הנה קולברוס!"
אמרתי לקול שלי בראש, "שקט!".
"הוא שומע אותנו!"
אה.
היי קולברוס!
"הו היי!" ענה קולברוס.
רוצה לבוא לעזור לי למצוא את שאר הצוות שלנו? שאלתי אותו.
"בשמחה!" הוא ענה לי.
וככה שוטטנו ברחבי האי עד שמצאנו את כל הצוות,
הם התבוננו בחומר שקראתי לו "דבק".
קולברוס הציע שנשתמש ב"דבק" כדי לחבר את חלקי הרפסודה ושנוכל לחזור הביתה.
אמרתי לו שאין לי בעיה,
וגם שאר חברי הצוות הסכימו.
מצאתי משהו שאפשר לכתוב איתו, כמו שהייתי רגילה לכתוב סיפורים בבית שלי.
חשבנו וחשבנו וחשבנו איך לקרוא לדבר הזה..
הקול בראש שלי קם ואמר: "עיפרון!"
אמרתי בדיוק את המילה "עיפרון" לחברי הצוות שלי וקולברוס, והם אמרו שזה שם ממש יפה.
לאחר מכן, נזכרתי שהיה לי נייר בכיס.
למזלי באי הבודד אף פעם לא הייתה רוח. אני,קולברוס וכל הצוות כתבנו בעזרת העיפרון המיוחד הזה,
"We don't know who you are, but thanks for all the equipment".
שמנו את הפתק על הערסל שבניתי, הרכבנו את הרפסודה,
וחזרנו בשלום הביתה.
שקווידוויד.

אורניום
דרגה 35
דרגה 35
הודעות: 5058
הצטרף: 15 מרץ 2018, 13:39
מין: זכר

#8

שליחה על ידי אורניום » 03 אוגוסט 2019, 23:15

ואו איזה מקוריים!
כל הסיפורים היו פשוט טובים שממש נכנסתי לתוכם,
אלופים!

אך יש רק זוכה אחד,
הסיפור שהכי אהבנו היה של ורודוניה,
כל הכבוד!

הפרס ישלח אלייך בקרוב,
שיהיה לכולם שבוע נפלא!

נעול

חזור אל “ארכיון הפעלות”